“ביח”צ התוכן הוא לא רק המלך, הוא גם המטבע”

אתגרים:

1.     חוסר ודאות לגבי עליית אייטמים. אין שליטה בדד ליינים. יש כתב שכותב את הכתבה, יש עורך ומערכות שלמות מאחוריהם, ואף אחד לא משקף למשרד היח”צ מה קורה מאחורי הקלעים ומה השיקולים, כי לא מעורב פה כסף. הכול מבוסס על יחסים טובים ופוליטיקות של “תן וקח”. מערכת היחסים עם התקשורת היא קצת מורכבת. כביכול – לא חייבים לך כלום. היח”צ חייב להם תוכן מסוים, וביקש קרדיט בתמורה. רק שיכול להיות שמחר בבוקר יש מחסור בכוח אדם או החליטו להוריד עמודים בעיתון כי נכנסו מפרסמים או היה אירוע בטחוני חריג וכל התכניות בוקר מדברות עליו. לפעמים יש אייטם שנראה טוב וברגע האחרון העורך מחליט שהוא לא מספיק מעניין. יש חוסר ודאות אם יצא ומתי והחוסר שליטה בלו”ז וגם איך תראה התוצאה הסופית.

2.     חוסר שליטה לגבי הנראות הסופית – אפשר לעבוד חודש על אייטם, לקבוע ראיונות ופגישות, להעביר חומרים ועדיין, יתכן שבסוף הקרדיט לא יספק את הלקוח או את היחצ”ן. לפעמים זה יכול לייצר תחושת אכזבה אצל הלקוח שמשהו שהוא עבד בו יצא לא מספיק טוב. כאן נשאלת השאלה עד כמה לקחת סיכון בלעדכן את הלקוח. למשל כשמציעים מרואיינים – את לא יודעת אם העורך ירצה לראיין את המנכ”ל שתציעי, ואם פתאום הוא מתלהב מההצעה והלקוח לא רוצה – סוג של “נשרפת” מול אותו עורך, שהיחסים איתו מהותיים לעבודה היומיומית וליתר הלקוחות. כיחצ”נית, את לא יכולה להרשות לעצמך להישרף בפלטפורמה מסוימת. מצד שני, אם נברר מול הלקוח האם הוא מעוניין בראיון והוא יסכים להתראיין, ולאחר מכן נקבל סירוב מגוף התקשורת, אנחנו בבעיה ובחוסר נעימות מול הלקוח. יש פה הרבה ביצה ותרנגולת מה מציעים למי, וגם איך זה יצא עם גודל הקרדיט, הרבה פעמים יש תיקונים, מבקשים אדפטציות.

לעתים יש מו”מ מול גוף התקשורת גם אחרי שהאייטם עולה. יש עניין של יחסי כוחות – אם יש לך משהו חזק ביד ונתת אייטם בבלעדיות אפשר לדרוש יותר. תלוי ביחסים שנוצרו עם גופי התקשורת, האנשים ופוליטיקות פנימיות.

3.     חוסר אמפיריקה – ביח”צ קשה למדוד הצלחה. אי אפשר לראות כמה אנשים נכנסו לאייטם ללינק, הפלטפורמה לא ברשותך. כמו כן בהרבה מהמקרים התגובות מהקהל הרחב לא מיידיות.